מניית מזרחי טפחות בדרך לוול סטריט דרך ADR: מה זו תעודת פיקדון, ומה זה משנה למי שמחזיק במניה בתל אביב

בשבוע שעבר, ב-5.11.2026, הגיש בנק Citibank לרשות ניירות הערך האמריקאית (SEC) טופס לרישום תעודות פיקדון על מניית מזרחי טפחות. הרישום נכנס לתוקף מיד. המשמעות: משקיע בארה"ב יוכל לקנות חשיפה לבנק הישראלי בדולרים, בשעות המסחר האמריקאיות ודרך הברוקר הרגיל שלו, בלי לפתוח חשבון שסוחר בתל אביב.

היוזמה הגיעה מהבנק האמריקאי, לא ממזרחי טפחות. לפי גלובס, בבנק הישראלי לא יזמו את המהלך אבל גם לא התנגדו לו, ואישרו את הפרטים. אז מה בדיוק נרשם בניו יורק, ומה זה אומר למי שמחזיק במניה כאן?

מה זו בכלל תעודת פיקדון

תעודת פיקדון אמריקאית, ובקיצור ADR, היא נייר ערך שנסחר בארה"ב ומייצג מניות של חברה זרה. בנק אמריקאי, שנקרא "הבנק המפקיד", מחזיק את המניות המקוריות אצל משמורן במדינת הבית ומנפיק כנגדן תעודות בדולרים.

במקרה של מזרחי טפחות, לפי גלובס, הבנק האמריקאי רוכש מניות קיימות בבורסה בתל אביב, מפקיד אותן אצל נאמן ומנפיק כנגדן תעודות. אין כאן הנפקה של מניות חדשות ואין גיוס כסף, ולכן גם אין דילול לבעלי המניות הקיימים. מי שרוצה לקרוא על המקרה ההפוך, שבו חברה כן מנפיקה מניות חדשות, מוזמן לכתבה שלנו על גיוס הון במניות ודילול.

ממומנת או לא ממומנת: ההבדל שחשוב להכיר

לפי מדריך המשקיעים של ה-SEC, תעודת פיקדון יכולה להיות "ממומנת" או "לא ממומנת". בתוכנית ממומנת החברה הזרה חותמת בעצמה על הסכם עם הבנק המפקיד, שמטפל ברישום, בהעברת הדיווחים ובתשלום הדיבידנדים. תוכנית לא ממומנת מוקמת בלי שיתוף פעולה של החברה, למשל ביוזמת גורם בשוק שרוצה לייצר מסחר בארה"ב.

ה-SEC מחלק את התוכניות לשלוש דרגות:

• דרגה 1: מסחר בשוק ה-OTC, רשת מסחר מחוץ לבורסות. אי אפשר לגייס בה כסף, וזו הדרגה היחידה שמותר להקים כתוכנית לא ממומנת. אין דיווחים של החברה במאגר ה-SEC, והמידע אמור להופיע באתר שלה.
• דרגה 2: רישום בבורסה אמריקאית מרכזית, בלי גיוס כסף. החברה חייבת להגיש ל-SEC דוח שנתי מלא.
• דרגה 3: רישום בבורסה וגם גיוס הון ממשקיעים אמריקאים, עם דרישות הגילוי הרחבות ביותר.

התוכנית של מזרחי טפחות היא לא ממומנת, כלומר מהדרגה הבסיסית. על הטופס חתום רק הבנק האמריקאי, והוא נשען על פטור שמאפשר לחברה זרה לא לדווח ל-SEC בתנאי שהיא מפרסמת באנגלית את המידע שהיא מפרסמת בשוק הבית. בטופס עצמו מופיעה הפניה לאתר האנגלי של מזרחי טפחות. חובות הדיווח של הבנק נשארות מול רשות ניירות ערך והבורסה בתל אביב.

מה כתוב בטופס

• יחס ההמרה: כל תעודה מייצגת חמישית ממניה רגילה של מזרחי טפחות.
• התקרה: עד 50 מיליון תעודות, שמקבילות לכ-10 מיליון מניות. זו תקרה ולא הזמנה: תעודות נוצרות לפי הביקוש.
• עמלות: הבנק המפקיד רשאי לגבות עמלות על הנפקת תעודות ועל ביטולן, על חלוקת דיבידנד, על המרת מטבע ועמלת שירות שוטפת. העמלות משולמות על ידי המחזיקים, והבנק רשאי לשנות אותן בהודעה של 30 יום.
• הצבעה ודיווחים: לפי נוסח התעודה, הבנק המפקיד אינו מחויב להודיע למחזיקים על אסיפות בעלי מניות, מעבר למה שנקבע במפורש בהסכם.
• הדין החל: התעודה עצמה כפופה לדין של מדינת ניו יורק, וזכויות בעלי המניות בבנק כפופות לדין הישראלי.

איך נקבע המחיר של התעודה

המחיר של התעודה נגזר משני משתנים: שער המניה בתל אביב ושער הדולר-שקל. מכיוון שכל תעודה מייצגת חמישית ממניה, מחיר התעודה אמור להיות סביב חמישית ממחיר המניה בתל אביב, מתורגם לדולרים.

כשנפתח פער בין המחיר בניו יורק לבין המחיר המתורגם מתל אביב, סוחרי ארביטראז' יכולים לקנות בזירה הזולה ולמכור ביקרה, ובכך לסגור את הפער. בתעודה שהמסחר בה דליל הפערים יכולים להיות גדולים יותר ולהישאר פתוחים זמן רב יותר, וגם המרווח בין מחיר הקנייה למחיר המכירה עלול להיות רחב.

מה זה משנה למי שמחזיק במניה בתל אביב

בטווח המיידי, מבחינה טכנית, כמעט כלום. המניה שלכם היא אותה מניה, הדיווחים ממשיכים להתפרסם בתל אביב, ומספר המניות לא משתנה. היתרון האפשרי לבנק, לפי גלובס, הוא הרחבת מאגר המשקיעים: חלק מהמשקיעים בארה"ב, כולל גופים שמוגבלים לניירות ערך שנסחרים שם, מתקשים לקנות ישירות בתל אביב.

מנגד, ביזפורטל מציין שבהרבה תוכניות לא ממומנות המסחר בארה"ב נשאר דליל, ורוב הביקוש הזר ממשיך לזרום דרך תל אביב. כלומר, הרישום פותח דלת, אבל הוא לא מבטיח שמישהו ייכנס בה.

יש גם רקע רחב יותר. גלובס מזכיר שבאוגוסט הפיץ המפקח על הבנקים טיוטת חוזר שתאפשר לבנקים לפרסם דוחות לפי כללי החשבונאות האמריקאיים. רישום מלא בבורסה אמריקאית מחייב דיווח ל-SEC בפורמט שמשקיעים אמריקאים מכירים, ולכן שינוי כזה רלוונטי לכל בנק שירצה בעתיד ללכת בדרך הזו. נכון להיום זה לא המהלך שנעשה במזרחי טפחות.

ואם אתם שוקלים לקנות מניה ישראלית דרך תעודה בניו יורק

חלק מהמשקיעים הישראלים מחזיקים חשבון אצל ברוקר זר, ולפעמים התעודה בניו יורק נראית שם כמו עוד מניה. לפני שמחליטים באיזו זירה להחזיק, כדאי לעבור על כמה נקודות:

• עמלות הבנק המפקיד: לפי ה-SEC, הנוהג המקובל הוא לנכות את עמלת המשמורת מהדיבידנד. כשאין דיבידנד, העמלה יכולה לעבור ללקוח דרך הברוקר.
• דיבידנד בדולרים: הבנק המפקיד ממיר את הדיבידנד לדולרים, ולפני שהוא מגיע למחזיק מנוכות עמלות. את ההיבט המיסויי כדאי לבדוק מול יועץ מס או הברוקר.
• נזילות: מחזור יומי נמוך ומרווח רחב יכולים לעלות יותר מכל עמלה. כדאי לבדוק כמה נסחר בפועל לפני ששולחים פקודה.
• זכויות הצבעה ומידע: בתוכנית לא ממומנת הקשר שלכם עם החברה עובר דרך הבנק המפקיד, והוא לא מחויב להעביר כל הודעה.

על ההבדלים בין ברוקר ישראלי לברוקר זר, כולל עמלות ומס, כתבנו בהרחבה במדריך איפה לפתוח חשבון מסחר.

מי עוד נסחרת כך, ומה ההבדל מהדואליות

מזרחי טפחות לא הבנק הישראלי הראשון שתעודות על מניותיו זמינות לסוחרים בארה"ב. בנק הפועלים הלך בדרך אחרת: לפי ביזפורטל, ב-2006 חתם הבנק בעצמו על הסכם פיקדון, כלומר על תוכנית ממומנת, והתעודות שלו נסחרות כיום בשוק ה-OTC. גם גלובס מתאר את מזרחי טפחות כבנק השני שתעודות על מניותיו יהיו זמינות למשקיעים בארה"ב, אחרי בנק הפועלים. רישום של תעודות לא מבטיח מסחר פעיל.

בקצה השני נמצאות החברות הדואליות המלאות, כמו אלביט מערכות, טאואר וכיל, שהמניה הרגילה שלהן נסחרת גם בתל אביב וגם בבורסה אמריקאית.

גם טבע הצטרפה לקבוצה הזו: ב-14.9.2026 הודיעה החברה שהמניות הרגילות שלה התחילו להיסחר ישירות בבורסת ניו יורק, במקום תוכנית תעודות הפיקדון שהייתה לה עד אז. איך מתנהגים פערי המחיר בין שתי הזירות במניות כאלה הסברנו בכתבה מניה אחת, שתי בורסות.

השורה התחתונה

הרישום של מזרחי טפחות בניו יורק הוא לא הנפקה, לא גיוס כסף ולא רישום בבורסה אמריקאית מרכזית. זו דלת נוספת שבנק אמריקאי פתח למשקיעים אמריקאים, בדרגה הבסיסית ביותר. למי שמחזיק במניה בתל אביב, הדבר החשוב הוא להבין את ההבדל בין סוגי התעודות. למי שקונה מניה ישראלית דרך ברוקר זר, השאלה היא באיזו זירה הוא מחזיק, ומה זה עולה לו.

הכתבה נועדה להסבר בלבד ואינה המלצה לקנות או למכור ניירות ערך.

התוכן נכתב בשילוב עם בינה מלאכותית.